מספר הרה״ח ר׳ חיים פארו שי׳ שליח הרבי במאנצ׳סטער שבאנגליה, ששמע את הסיפור מפיו של בעל המעשה עצמו:

הרה״ח ר׳ א׳. סוחר מפורסם שמושבו בארה״ב, לא עשה שום צעד, גדול או קטן, ללא הסכמתו וברכתו של הרבי כדרכם של חסידים.

יום אחד, כששהה בסאן-פרנציסקו, נמסר לו לפתע, שעליו לצאת ליפן הרחוקה. כדרכו, נחפז להתקשר למזכירות, לבקש ברכה להצלחה לנסיעה הארוכה שיועדה לו. התשובה לא אחרה לבוא, אולם לברכה ה׳שגרתית׳, הוסיף הרבי הוראה מפתיעה: ״אל תצא לדרך לפני שתקבל חבילה ששלחנו אליך מניו יורק. ושם ביפן, כבר תדע מה לעשות״. למחרת הגיעה החבילה. הוא מיהר לפותחה ומצא בה שני עותקים של ספר התניא.

עם בואו ליפן, ארץ זרה לו לחלוטין, יצא את בית המלון והחל לחפש כתובת יהודית. לאחר חיפושים ממושכים הגיע למקום שמשמש לעיתים בית כנסת. הדלת היתה פתוחה והוא נכנס פנימה. בכניסתו לאולם הבחין כי בפינת החדר יושב מישהו ועל פניו ארשת מאד עצובה. כשניגש אליו, כמנהגם של יהודים, עם ״שלום עליכם״, החלה להתפתח שיחת נימוסין ותוך כך שח לו היהודי גם את המעיק עליו:

כסוכן מכירות של חברה ידועה, הוא נוסע הרבה סביב כדור הארץ, באחד הסיבובים אירעה תאונה מחרידה בין שני מטוסים שבאחד מהם היה הוא עצמו. רבים מנוסעי שני המטוסים נספו, ואילו הוא, תודה לה׳ היה בין הניצולים. אלא שמאז, כך מספר היהודי, יש בו פחד עמוק מפני טיסה. ככל שניסה להתגבר על הפחד, לא הצליח. הוא מצא עצמו רועד מפחד כל אימת שהיה אמור לצאת לנסיעה נוספת. הנסיעות פסקו לגמרי וכל פרנסתו הועמדה בסכנה חמורה.

״ידידים טובים״, מספר היהודי, ״יעצו לי לבקש עצה וברכה מהרבי מליובאוויטש, וכך עשיתי, כתבתי לו ושטחתי את צרתי, תשובתו של הרבי, שקבלתי במכתב כעבור שבועיים, היתה, שהוא מברך אותי להתגבר על הפחד וכי כדאי שאקח איתי, בכל נסיעותי, את ספר התניא. מאז, כמובן, קיימתי את ההוראה, ואמנם התגברתי על הפחד והמשכתי בעבודתי הקבועה, כמו בעבר״.

״היום״ – מספר היהודי ועל פניו עולה שוב ארשת ייאוש עמוקה – ״אבדתי את התניא שלי ואיני יודע כיצד אוכל לעלות למטוס. איך אשיג עכשיו ספר תניא? ממי? מנין? האם עלי להישאר כאן, ביפן, הרחק מביתי ומעירי עד שאשיג ספר אחר?״

אין צורך לתאר את האושר והשמחה שהתפשטו על פניו של האיש, ברגע שהאורח ר׳ א. הוציא מאמתחתו ספר תניא, תוך שהוא מספר ליהודי את השליחות המוזרה מהרבי לפני הנסיעה, עם ההוספה של הרבי ששם, ביפן, כבר יידע מה לעשות בחבילה.

כשליח נאמן, דיווח לרבי על ביצוע השליחות, וגם שאלה בפיו: ״מה עלי לעשות בתניא הנוסף?״ התשובה היתה: ״הוא מיועד עבורך, כשכר טירחה״.

(״ורבים השיב מעוון״ ע׳ 174)